החלטה בתיק בש"א 2713/08

בקשה לפטור מאגרה

1.       המבקש מס' 1 תושב ישראל ובעל השליטה במבקשת 2, חברה בע"מ הרשומה בישראל, והמבקשת 2 הגישו תביעה כספית בסך 46,300,000 ש"ח כנגד המשיבה לפיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו להם בגין החרמת ארבעה מפעלי תעשייה באוקראינה, שבהקמתם השקיעו בשנת 1996 סכום של 2.2 מליון דולר, ובגין נזקים בלתי-ממוניים שנגרמו למבקש כתוצאה מניהול הליך שווא פלילי, במהלכו היה כלוא ונתון לעינויים.

2.       בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המבקשים הגישו באוקראינה תביעה כנגד המשיבה לקבלת פיצוי בגין הנזק הממוני והבלתי-ממוני שנגרם להם. לטענתם, איחדה המשיבה את הדיון בתביעה זו עם ההליך הפלילי כנגד המבקש, במטרה להימנע מהכרעה בתביעת הנזיקין שהגיש. המבקשים פנו לבית-הדין האירופי לזכויות אדם בשסטרסבורג (EHCR) בתביעה נזיקית. התביעה התקבלה ונקבע כי המשיבה הפרה את אמנת אירופה לזכויות האזרח. המבקשים טוענים כי מאמציהם לממש את פסק-הדין של EHCR העלו חרס, ומכאן התביעה שהגישו לבית משפט זה.

3.       בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה לפטור מאגרה (בש"א 7028/07) ובקשה להיתר המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום (בש"א 7029/07). שתי הבקשות נדחו. בהחלטה נקבע כי המבקשים לא העמידו תשתית ראייתית מפורטת כהלכה ביחס ליכולתם הכלכלית ולא הראו כי עילת התביעה מבססת את סכום הסעד הגבוה שנתבע. עוד נקבע כי כתב התביעה נוסח באופן לקוי, כך שחלק נכבד אינו רלבנטי, באשר הובא בו תיאור של השתלשלות העניינים לאחר האירועים הנטענים לעניין הנזק; חלק נכבד אחר, שהוכתר בכותרת "הסמכות השיפוטית", הותיר תהייה נכבדה באשר לסמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה, שכן לב טענותיהם של המבקשים נסוב סביב הפקעת רכוש שנעשתה על ידי ממשלת אוקראינה בנוגע עם רכוש המבקשים במדינה זו, עת מקום מושבם היה שם. כמו כן, כתב התביעה העלה שאלות הנוגעות עם חסינות ריבון זר, מבלי שהובא בו פירוט מלא של העובדות המהוות את עילת התובענה בעניין זה.

4.       לאחר שנדחתה הבקשה לפטור מאגרה, ביקשו המבקשים להתיר להם לתקן את כתב התביעה (בש"א 2699/08). בית המשפט התיר את תיקון כתב התביעה בהתחשב בשלב המוקדם בו נמצאה התובענה ובכך שכתב התביעה טרם הומצא לנתבעת. המבקשים הגישו את כתב התביעה המתוקן שנוסח ברובו מחדש, הגדיר את  התביעה כתביעה כספית ונזיקית, והסעד הנתבע בו הועמד על סכום של כולל של כ-70,634,000 ש"ח, בצירוף סעד של השבת מסמכים, שלטענת המבקשים, נגזלו מהם שלא כדין.

5.       במקביל להגשת כתב התביעה המתוקן, הגישו המבקשים בקשה  נוספת לפטור מאגרה, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

6.       המבקשים טוענים כי הם נעדרים יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, משום שנותרו חסרי אמצעים כספיים לאחר כל העוולות הנטענות שביצעה הנתבעת כלפיהם. לטענתם, המבקש מס' 1 מתקיים מקצבת זקנה והשלמת הכנסה חודשים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל"), המסתכמים בפחות מ-5,000 ש"ח לחודש, והוא חב לבנק כ-28,000 ש"ח. כמו כן, נטען כי אשת המבקש 1 מרוויחה סכום של 1,300 ש"ח לחודש. לבני הזוג יש שלושה ילדים קטינים, ואין בבעלותם נכסי מקרקעין, מכונית או חסכונות כלשהם. עוד נטען כי ניסיונות המבקש לגייס את כספי האגרה מקרובי משפחה וחברים עלו בתוהו. באשר למבקשת מס' 2 נטען כי 99% ממניותיה נמצאות בבעלות המבקש 1, וכי המבקשת 2 אינה פעילה מחודש אוקטובר 1997, כתוצאה, מעוולות שביצעה כלפיה הנתבעת, ואין לה נכסים, ניירות ערך או מקרקעין בבעלותה. כמו כן, נטען כי חשבונות הבנק של המבקשת 2 הוקפאו בשנת 1997, ומאז נותרו בלתי פעילים ואין למבקשת גישה אליהם. לבסוף, טענו המבקשים כי טובים סיכויי התביעה להתקבל.

7.       המדינה, כבעלת דין בענייני אגרות, התנגדה לבקשה בטענה כי הבקשה דנן הנה גלגול חמישי במספר של ארבע תובענות קודמות שהוגשו על ידי המבקשים לבית משפט זה (ת"א 7274/05; ה"פ 5168; ת"א 8298/06 ות"א 9475/07), וכי זו הפעם השמינית בה נדונה בפני הערכאות השונות בקשת פטור מתשלום אגרה בגין תביעת המבקשים באותה עילת תביעה. לטענת המדינה אין בתיקון כתב התביעה במקרה דנן בכדי לשנות את ההחלטות הקודמות שדחו את בקשת המבקשים לפטור מאגרה. אמנם, לכאורה, נראה כי ביחס לנכסי המבקשים ישראל, עומדים המבקשים בתנאים הנדרשים להוכחת אי יכולת כלכלית, אולם המבקשים לא הראו כי ההליך מגלה עילה, משום שכתב התביעה מעורר קשיים שלא באו לפתרונם עד כה, בדבר סמכות בית משפט זה לדון בתובענה ובשאלת חסינות הנתבעת כריבון זר. כמו כן, מעוררת התובענה קושי נוסף הנוגע לשאלת התיישנותה לכאורה של התובענה על פי הדין הישראלי. המדינה הוסיפה כי בקשה למתן פטור מאגרה בנסיבות בהן מוגשת תביעה בישראל כנגד מי שאינם אזרחי ישראל בגין מעשים שנעשו מחוץ לתחומי מדינת ישראל על ידי מי שניהלו עסקיהם בחו"ל - מחייבת רמת הוכחה גבוהה בכלל, ובפרט באשר למצבו הכלכלי של התובע. לבסוף, טענה המדינה כי בכתב התביעה המתוקן הוכפל סכום הסעד הנתבע והועמד על סכום מופרז וחסר כל בסיס, אף בהנחה כי תתקבלנה טענותיהם של המבקשים בכתב התביעה.

הליכים קודמים

8.       התביעה בהליך העיקרי דנן הוגשה ונדונה זה מכבר בגלגולים שונים. תחילה, הגישו המבקשים, בשנת 2005, תביעה לבית-המשפט המחוזי על סך 2.2 מיליארד שקל לפיצוי בגין הנזקים הנתבעים בתביעה דנן (ת"א (ירושלים) 7274/05). המבקשים עתרו לפטור מאגרה, ובקשתם נדחתה (החלטת כב' השופט שפירא מיום 11.9.05). המבקשים הגישו חוזרת לפטור מאגרה (בש"א 2472/05 מיום 6.10.05), שנדחתה אף היא, ונקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת התנאים לפטור מאגרה. הוטעם כי המבקשים לא שיכנעו את בית המשפט בדבר מצבם הכלכלי האמיתי, ולא הוכיחו כי ניסו באופן ממשי לגייס את הכספים ממקורות אחרים. בהתייחס לקשיים בעילת התביעה - בין היתר לחסינות המשיבה 1 ולסוגיית הסמכות - קבע בית-המשפט כי על המבקש פטור לפי תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 להוכיח "עילת תביעה ראויה ביחס לסכום הנתבע", דבר שאינו מתקיים במקרה שלפנינו (החלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ מיום 7.3.06). משנדחתה הבקשה לפטור מאגרה נמחקה התביעה.

המבקשים נקטו בהליך נוסף (ה"פ (י-ם) 5168/06), בו עתרו לסעד הצהרתי לפיו עומדת להם הזכות לתבוע את המשיבה, וכן זכות לפיצויים בסך 2.2 מיליארד שקל. התובענה נמחקה ונקבע כי הסעד המבוקש מיותר, כיון שאין צורך להצהיר על עצם קיומה של הזכות להגיש תביעה (החלטת כב' השופט שפירא מיום 22.6.06).

לאחר כל זאת, הגישו המבקשים תביעה נוספת (ת"א (י-ם) 8298/06, הוגשה ביום 5.7.06), תביעה המשחזרת את  התביעה המקורית (ת"א (י-ם) 7274/05), אולם סכום התביעה הופחת, והועמד על למעלה מ-840 מליון ש"ח 'בלבד'. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה, שוב, בקשה לפטור מאגרה, שנדחתה אף היא, ונקבע כי "אין למצוא הבדל מהותי בין תביעה המוגשת על סך כ-2 מיליארד ש"ח לבין תביעה המוגשת על סך כ-800 מליון ש"ח",  ולפיכך נימוקי הדחייה הקודמת עומדים בעינם - "והדברים גובלים בשימוש לרעה בהליכי משפט" (עמ' 2 להחלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ מיום 5.10.06). על החלטה זו ערערו המבקשים (ע"א (י-ם) 9512/06). הערעור נדחה, ונקבע כלהלן: "לא מצאתי כי המערער הצליח לבסס ולו לכאורה את סכום התביעה האסטרונומי שהוא תובע", והוטעם: "אפילו אצא מהנחה כי המערער עני ואין ביכולתו לשלם את האגרה כעולה מהחלטות שנתנה הרשמת גילה כנפי שטייניץ, המערער לא הוכיח ולו לכאורה את סיכוייו להצליח בתביעתו נגד ממשלת אוקראינה, בהעדר מסמכים רלוונטיים ונקיבת סכומי פיצויים שרירותיים" (עמ' 4 להחלטת כב' השופט רביד מיום 12.12.06).

על פסק-דין זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון (רע"א 430/07), בטענה כי המקרה מעורר את השאלה באיזו רמה צריך מבקש פטור מאגרה להוכיח את קיומה של עילת תביעה, והאם יכול בית-המשפט לדחות את הבקשה בהסתמך על  גובה הסכום הנתבע, מבלי ששמע את תגובת הצד שכנגד. עוד נטען כי בית-המשפט האירופי לזכויות האדם קיבל את תביעת המבקשים נגד המשיבה (Merit v. Ukraine (Application no. 66561/01)), ויש בכך כדי לבסס עילת תביעה. נטען גם כי מסמכי המבקשים הוחרמו על ידי המשיבה, ולפיכך אין הם יכולים להמציאם. ולבסוף נטען לגבי היקף חסינותה של המשיבה, ולגבי סמכותם של המשיבים הפורמליים (שהגישו את עמדתם בעניין האגרה) לטעון בשמה טענות מסוג זה. הערעור נדחה. בית-המשפט העליון קבע כדלהלן:

"לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור. אכן, כשלעצמו המדובר בנושא שאיני יכול לקבוע - בכפוף לאשר ייאמר להלן - מניה וביה כי אין בו ממש כל עיקר. אמנם, פסק דינו של בית המשפט האירופי לזכויות האדם מיום 30.3.04, שהכיר בפגיעה במבקש 1 בקשר להליכים הפליליים שנוהלו נגדו, לא מצא (סעיף 84 לפסק הדין) קשר סיבתי בין הליכים אלה לבין התביעה לפיצויים (מעבר לתסכול ולעגמת הנפש בקשר להליך הפלילי), ועל כן לא נעתר לתביעת הפיצויים, למעט סכום מסוים בהקשר ההליך הפלילי. עם זאת, אין בכך כדי לומר שלא נגרם למבקשים כל נזק. ואולם, כפי שכבר צוין בהחלטות שיפוטיות שונות, שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להטוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נדרש לכך בית משפט זה (המ' 502/59 בנין וביצוע נ' קסתיאל, פ"ד יד 675). כדברי המלומד ש' לוין - פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 11-10 "... לו היה התובע בעל אמצעים, הוא לא היה מסכן את כספו על-ידי הגשת תובענה חסרת סיכוי, אך אם ההליך מוגש חינם, מה איכפת לו להגיש תובענה חסרת שחר או ל'נפח' את תביעתו...?". זאת, הגם שככלל ננקטת גישה ליברלית כשהמדובר באגרות (ראו רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא (טרם פורסם)); ראו גם רע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד, פ"ד    נט(1) 642 (השופט גרוניס) וכן בש"א (חיפה) 16578/02 אמר נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (טרם פורסם) (השופט סוקול). ברי כי הביטוי "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" כאחד התנאים למתן פטור לפי תקנה 13 לתקנות האגרות, כולל את הערכת היחס בין עצם קיומה של עילת תביעה לבין סיכוייה. בנידון דידן נראית התביעה, כפי שכבר צוין בערכאות קודמות, מופרזת על פניה, והיא לא תוקנה חרף אמירות בתי המשפט. במקרה דנא גם לא ניתן להלום את הטענה כי בשל החרמת מסמכים אין בידי המבקשים להציג כראוי את היקף תביעתם, בנסיבות, וזאת, אף אם אצא מהנחת חוסר אמצעים של המבקשים, שהיא תנאי ראשון לפטור.

דיון

9.       הוראת תקנה 13ב לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 קובעת כי בית המשפט רשאי לפטור מאגרה באופן מלא או חלקי אם הוכח בפניו כי אין מבקש הפטור נעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה וכי ההליך מגלה עילה.

יכולת כלכלית

10.     על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם).